הטענה השנייה של פוקו היא, כי אותה ההתפוצצותהתפוצצות השיח, לא הייתה חיצונית לכוח או אירעה כנגדו אלא חלה בתוך שדה הפעולה של הכוח. בתחילת הפרק, פוקו שולל את קיומו של הדיכוי, וטוען לגידול היקף השיח, אך באותה נשימה, אינו מתכחש לקיומן של הגבלות אשר הוחלו באותה התקופה על השיח סביב המין. לאור העובדה ההיסטורית שהגבלות אלו הופיעו בסמיכות לתופעת התרחבות השיח, פוקו מסיק כי תופעה זו אינה חיצונית להפעלת הכוח. בנוסף, הוא מבחין כי בסוגיית הכנסייה כי, התרחבות הדיבור על המין בראשית התקופה אירעה באופן מובהק בתוך מסגרת הווידוי. מסגרת אשר מכוננת יחסי כוח ברורים בין הכומר, המטיף, השופט, לבין המתוודה. משכך הוא מבחין כי לא רק שאין אותה תופעת ההתפוצצות חיצונית אל הכוח, היא גם אינה מנוגדת אליו ופועל ממש בתוך שדה כוחו.